ברגן בלזן: רוחות רפאים מלוב

מאמר עדות של ראול טייטלבאום

זה היה החורף האחרון במחנה. עבורי זו הייתה שנת הבר מצווה שלי. אבל, מי זכר! החורף של סוף 1944 היה קשה במיוחד. הכול היה בלתי נסבל. הקור העז. הרעב. הכנים. הזעומה. הריח.

הגעתי לברגן בלזן באביב 1944, יחד עם הורי, בקבוצה של למעלה מ-400 יהודי יוגוסלביה. אחרי כניעתה של איטליה וכניסת הכוחות הגרמניים לחבל קוסובו בספטמבר 1943, נאספנו כמעט אחד אחד בחבל זה שהיה מסופח לאלבניה. היה זה הטרנספורט האחרון שנשלח מיוגוסלביה למחנה ריכוז בגרמניה. במסמכים הגרמניים היינו רשומים כ”יהודים אלבניים”…

במחנה ריכוז ברגן בלזן, שהיה מחולק למחנות משנה שונים, רוכזו ערב רב של יהודים. מהולנד ומהונגריה, מיוון ומצרפת מפולין ומיוגוסלביה. לקראת סוף 1944 הגיעה גם קבוצה גדולה של נשים מאושוויץ לבושות בבגדי פסים. לנו לא חילקו בגדים מיוחדים. הסתובבנו עם מה שהבאנו. רק נאלצנו לתפור טלאי צהוב שחולקו לנו עם המלה “יודה” במרכזו. עם בואן של אסירות אושוויץ שפונו לנוכח הצבא האדום המתקדם, צופפו אותנו והוסיפו בצריפים שלנו עוד קומה לדרגשי העץ עליהם ישנו בצפיפות.

לא ידענו מה קורה בחוץ. אבל חשנו שהסוף מתקרב. מרחוק שמענו את הדי ההפצצות של בנות הברית על ערי גרמניה ואת רעש מנועי המפציצים. מדי פעם הגיעו אלינו מן האוויר רצועות כסף מבהיקות שפוזרו ע”י המפציצים בריטיים ואמריקאיים כדי להטעות את הראדאר הגרמני. זה היה מן הסימנים שגרמניה הנאצית מתחילה להתפורר.
ֿ

לקראת סוף 1944 הכל התרופף. רק לעתים רחוקות ראינו אנשי אס. אס. שהסתובבו במחנה. מפקדי המחנה רק הקפידו לערוך מדי פעם את מסדרי הספירה – ה”אפל” – שנמשכו שעות רבות בגלל טעויות בספירה או משום שרצו להתעלל בנו סתם כך. מערכת אספקת המזון למחנה, שהייתה בלאו הכי דלה מאוד, השתבשה ותמוטטה. המנה היומית של הלחם, שהייתה מלכתחילה פרוסת כיכר בעובי של 2 סנטימטר, הלכה והצטמקה לגודל של קופסת גפרורים. היו ימים רבים שלא קבלנו גם את זה. הרעב הממושך טמטם את ההכרה. מי שעוד היה מסוגל לחשוב על משהו, חשב רק על אוכל. החלום היה למצוא עוד קליפת סלק בהמות אשר מדי פעם היה “שט” במים דלוחים שהגיע ממטבח המחנה בתור “מרק”… כאשר חילקו את מנת הלחם המצומקת, שהיה אפוי מתערובת של מעט קמח גס והרבה נסורת עץ, הדילמה הגדולה הייתה: האם לגמור את הפרוסה המצומקת בבת אחד ולהרגיש משהו בפה או לחלק את המנה לשלושה חלקים- לבוקר, צהרים וערב – כדרך שעשו שכננו ההולנדיים…

היינו מזוהמים עד זוועה. מיליוני כינים הסתערו על גופנו המתדלדל בחיפוש אחרי החום האנושי ולמצוץ את דמנו. היינו כבר כל כך חלשים שלא הינו מסוגלים לטפל בכינים אלה שהסתתרו בתפרים של בגדנו המרופטים ומצאו מקלט בתוך שערותינו בכל מקום שנמצאו. מגפת הטיפוס הפילה מאות קורבנות. משרפת המחנה עבדה במלוא תפוקתה. אך לא הצליחה להתגבר על תפוקת מלאך המוות שהשתולל.

שיעור התמותה עלה מדי יום. מראשית ינואר 1945 ועד 15 לאפריל 1945 כאשר המחנה שוחרר ע”י הבריטים נפטרו בברגן בלזן 35 אלף איש. וגם בחודשים הראשונים אחרי השחרור, עד יוני 1945 נפטרו עוד כ-14- אלף. כלומר, במחצית הראשונה של 1945 מתו כ-50 אלף שוכני מחנה ברגן בלזן. וברגן בלזן לא נחשב למחנה השמדה…

גופות המתים התגוללו בכל פינה של המחנה שהיה, כמו הצריפים, מלא הפרשות וקיא. בהתחלה ניסו עוד להערים ליד צריפי המגורים את הגופות לערמות יחד עם חתיכות עץ, לשפוך עליהם נפט ולשרוף אותם בחוץ. הריח הנוראי של גופות אדם שרופות מילא את החלל.

רוב דרי ברגן בלזן היו בסוף 1944 וראשית 1945 כבר שלדים. מי שעוד יכול היה, הסתובב כסהרורי במחנה בחיפוש אחרי משהו לאכול. רבים כבר לא יכלו לזוז ושכבו באדישות מוחלטת. כמעט אי אפשר היה להבחין בין החיים לבין המתים.

וכך, בתמונת גיהינום זו של ברגן בלזן הופיעו יום אחד רוחות רפאים. אני כבר לא זוכר אם היה זה בסוף 1944 או בראשית 1945. הדמויות שהופיעו היו בעיני מוזרות מאוד. אי אפשר היה שלא לשים לב אליהן. הם היו חריגים לחלוטין מדרי המחנה הוותיקים.
הדמויות החדשות שהופיעו לברגן בלזן היו שונות. וכך אני זוכר אותם מבעד ערפל הזמן. בעיצומו של חורף הם הגיעו לברגן בלזן בלבוש קל שהיה פעם לבן. חלקם היו עטופים בגלביות. לרגליהם היו סנדלים. שום דבר לא התאים לנופים ולאקלים של צפון גרמניה. השמועה ספרה כי היו אלה יהודי לוב שהובאו לברגן בלזן ממחנות באיטליה לאחר שהגרמנים כבשו את צפונה עם כניעתה של איטליה.

אני הייתי אז ילד. אבל, רושם זה שהותירה קבוצת יהודי לוב שהופיעה לברגן בלזן מאי- שם, מן העולם אחר, כרוחות רפאים, היה גם אצל המבוגרים שבינינו. הנה מה שרשם בספרו “החושך והאור” שלומה סמסון, יוצא גרמניה ואיש קיבוץ שלוחות, על קבוצה זו של ״יהודי בנגאזי” כפי שכונו:

“עד שקבוצה זו הגיעה סברנו שכל היהודים המזרחיים שחיו סביב לאגם הים- תיכוני דמו לקבוצה הסלוניקאית שבינינו. אבל, עד מהרה ראינו שטעינו בגדול. החדשים שבאו הופיעו במחנה היו דמויות חיות אשר כאילו יצאו בדרך פלא מדפי התנ”ך. אנשים אומללים אלה הגיעו מאקלים ים תיכוני לתוך החורף האירופאי. הם היו לבושים בבגדים קלילים, נעלו סנדלים ללא גרביים. אפילו אנשי האס. אס הופתעו מן המראה התנ״כי הזה…

כעבור זמן מה אנשים אלה נעלמו מעיננו ואיש לא ידע אז מה עלה בגורלם וגם לא היה כוח להתעניין. המצב בברגן בלזן מחק הכול.
כפי שלמדתי שנים רבות מאוחר יותר במחקרים היסטוריים, קבוצה זו של יהודי לוב הייתה בעצם הקבוצה היחידה, מכל מקום הגדולה ביותר, של יהודים מחוץ ליבשת אירופה שהובאה למחנה ריכוז באירופה.
לפי הדיווח של הקונסול גרמני בלוב בשנת 1942 חיו בלוב 28,830 יהודים. רבים מהם היו בעלי אזרחות זרה. ב-1938 הפעילו שלטונות איטליה ששלטו על לוב מאז 1911, חוקים נגד היהודים. ב-1940 עם כניסתה של איטליה למלחמה לצידה של גרמניה הנאצית, הושמו בלוב כל בעלי נתינות זרה להסגר במחנות מיוחדים. מהם 1,620 יהודים לוביים בעלי אזרחות צרפתית הועמדו תחת חסותם של שלטונות ווישי. 870 יהודי לוב שהיו בעלי אזרחות בריטית טופלו ע”י שלטונות איטלקיים כ”אזרחי של מדינת אויב”. אחר כך, ב-1942 חלקם הועברו למחנה איטלקי פוסולי בחבל מודנה. אחרי כניעתה של איטליה בראשית סתיו 1943 וכיבוש אזורים אלה ע”י הצבא הגרמני, הועברו יהודים לוביים אלה בעלי דרכונים בריטיים למחנה ריכוז ברגן בלזן שבגרמניה.

ממחקרו של ההיסטוריון הגרמני אברהארד קולב (Eberhard Kolb) על ברגן בלזן עולה כי במהלך שנת 1944 הגיעו לברגן בלזן 4 קבוצות של יהודי לוב ממחנות באיטליה – פוסלי (Fossoli di Carpi), ארזו ((Arezzo. הסך הכל 370 יהודים מלוב. כעבור זמן הם הועברו למחנה וויטל ((Vittel שבצרפת כחלק מן התוכנית שרקם הימלר של חילופין בין אזרחים בריטיים שבידי גרמניה לאזרחים גרמניים שהיו בידי הבריטים. לפי תוכנית זו יהודי לוב בעלי דרכונים בריטיים היו אמורים להיות מוחלפים באזרחים גרמניים שנמצאו בדרום אפריקה במעצר כאזרחי מדינת אויב. לפי המסמכים הגרמניים של אותה תקופה (מחצית השנייה של 1944 וראשית 1945 במסגרת חילופי אזרחים בריטית- גרמנית היה צריך להחליף 920 בעלי אזרחות בריטית שבידי הגרמניה ב-919 גרמני הרייך שהתגוררו בדרום אפריקה.

על הפרק הזה מרחיבה דיבור היסטוריונית גרמנית, אלכסנדרה הלן וונק בספרה רחב היריעה “בין סחר בני אדם וה”פתרון הסופי”: מחנה הריכוז ברגן בלזן”, המבוסס על עבודת הדוקטור שלה משנת 1996.

ואכן, קבוצה ראשונה של 119 יהודי לוב בעלי דרכונים בריטיים יצא ביולי 1944, בקשיים רבים, ממחנה וויטל שבצרפת לכיוון פורטוגל. הגיע לליסבון ומשם הועברה לבריטניה. באותו זמן הגיעה לליסבון גם קבוצה מקבילה של אזרחים גרמניים מדרום אפריקה.

המשך מבצע החילופין תוכנן לספטמבר 1944 אך לא בוצע בפועל. בקבוצה זו אמורים היו להיות 147 יהודי לוב בעלי דרכונים בריטיים, ביניהם ילדים רבים. אחרי מו”מ ממושך בתיווך שוויצרי, יצא קבוצה זו של יהודי לוב ב-19 בנובמבר 1944 ברכבת מברגן בלזן למחנה ריכוז ביבראוך (Biberach) בגרמניה. אלא שאז התברר לאנשי משרד החוץ הנאצי שטיפלו במבצע החילופין, שמצבם הפיזי והמנטאלי של יהודי לוב שהובאו מברגן בלזן הוא כה ירוד שאם הם יגיעו במצב ליעדם לצורך חילופין הדבר יזיק לדימויו של “הרייך השלישי”…. לכן הומלץ שמבצע החילופין יעוכב במספר שבועות עד שיהודי לוב אלה “יבריאו במידה מסוימת… במשך תקופה זו ניתן יהיה להתפטר מן הרושם הגרוע…” כפי שכתב איש משרד החוץ הגרמני, שניידר, בתרשומת פנימית מינואר 1945 ואכן, במרץ 1945, , בוצע מבצע חילופין שני בין גרמניה לבין בריטניה. אלא שבקרב המוחלפים לא היו אותם יהודי לוב שנשארו תקועים במחנה ביבראוך.

אין בידנו נתונים כמה מבין יהודי לוב שהובאו למחנות בגרמניה נפטרו אז. מכל מקום ב”ספר הזיכרון של ברגן בלזן” שפרסם אתר הזיכרון של המחנה באפריל 2005 בשני כרכים והמכיל כ-50 אלף שמות של עצירי ברגן בלזן. בין שמות הנפטרים שנכללו בספר זכרון זה לא מצאנו שמות של יהודי לוב. אולם, כפי שנאמר במבוא ל”ספר זיכרון” זה, מבן 50 אלפים אסירי ברגן בלזן שנפטרו בחודשים האחרונים לפני השחרור ומיד אחרי השחרור, אותרו רק 9,900 שמות. אגב, על פי הנחיה של הימלר, ערב שחרור מחנה ברגן בלזן בידי הבריטים, מפקדת המחנה שרפה את כל הארכיון.
בגלל השמדת המקורות בידי הפושעים אי אפשר יותר לשחזר את השמות והנתונים הביוגרפים לגבי חלק גדול של עצירי ברגן בלזן” – כתבו במבוא עורכי ״ספר הזיכרון״.

Samson Schlomo: Finsternis und Licht, 50 Jahren Nach Bergen Belsen. Erinerungen eines

Leipziger Juden. Jerusalem 1995. S. 250
Eberhard Kolb: Bergen Belsen 1945-1943, Göttingen 1996 S. 72-71
Alexandra-Eilen Wenck: Zwischen Menschenhandel und ”Endlösung“: Das Konzntrationslager Bergen-Belsen. Ferninand Schöningh. 2000. S. 238-228.
Bergen-Belsen: Gedenkbuch, Band I und II, Stiftung Niedersächsische Gedankstätten, Gedankstätte Bergen – Belsen, April 2005