1911: תחת דגל איטליה
לוב נכבשה על ידי האיטלקים ב-1911 ולאחר תקופה תחת השלטון העות'מאני חשבו יהודי לוב שהנה באה להם תקופה חדשה ונוצצת ושההגבלות שהיו עד אז על היהודים יוסרו. תחושה זאת התבדתה מהר מאוד. כבר ב-1916 פרסמו האיטלקים תקנון שהגביל את סמכויות בית הדין הרבני וקבעו תקנות לניהול ענייני הקהילה היהודית בלוב.
למרות זאת, הפריחה הכלכלית והתרבותית עמעמה במעט את ההגבלות. יהודי לוב נהנו באותה תקופה מחיי מסחר עשירים, מתיאטראות, בתי קולנוע, מרכזי בידור ופיתוח מערכת חינוך איטלקית, שרבים מיהודי לוב השתלבו בה ואיפשרו להם לאחר מכן להשתלב במוסדות השלטון האיטלקי בלוב.
גם הציונות פרחה והתעצמה בתקופה זאת וכללה רבים מילדי ובני הקהילות היהודיות בלוב. ב-1914 הוקם על ידי צעירים ציוניים הארגון הציוני הראשון "אורה ושמחה" וב-1919 הוקם ארגון ציוני נוסף בשם "הרצל".
עליית הפאשיזם
שנת 1922 סימנה את נקודת המפנה עם עלייתו של מוסוליני לשלטון. העיקרון של "טובת המדינה" הפך לערך עליון, ובהדרגה החלה המדיניות האיטלקית להפגין סממנים אנטישמיים. למרות שבתחילה השלטון הפאשיסטי לא כיוון ישירות נגד היהודים, המרחב הציבורי הלך והצטמצם עבור אלו שלא התיישרו עם האידיאולוגיה החדשה.
ההתפתחות הציונית בלוב והחשיפה למודרנה האירופית החלו להביא גם לפתיחות ומודרנה על חשבון הדת והמסורת שהייתה נהוגה עד אז.
בניטו מוסוליני, מנהיג איטליה הפאשיסטית
1938: חוקי הגזע
החלת חוקי הגזע בלוב הייתה מהלומה אנושה לקהילה המשגשגת. ההגבלות היו מיידיות וגורפות:
- close גירוש כל הנתינים והילדים הזרים
- close גירוש היהודים מבתי הספר הציבוריים, מבתי הספר התיכוניים ומהמוסדות להשכלה גבוהה
- close הורדת דרגותיהם של חיילים יהודיים בצבא איטליה
- close פיטורין של כל היהודים ממשרדי הממשלה, בנקאות וחברות הביטוח
- close החתמת דרכונים בציון "הגזע היהודי"
מלחמת העולם השנייה וההפצצות
הרובע היהודי בטריפולי היה ממוקם בין שני מוקדים אסטרטגיים — תחנת הכוח החשמלית והנמל מהצד השני. ההפגזות של בנות הברית היכו בעוצמה ופגעו ביהודים רבים, מה שאילץ אותם לברוח ולהסתתר בכפרים הסמוכים לטריפולי.
חוקי הגזע הוחמרו ויהודים בעלי נתינות של בנות הברית נאסרו והועברו למחנה ברגן בלזן, למחנות בטוניסיה ובאיטליה.
עבודת כפייה: 1942
כ-3,000 יהודים גויסו בשלב הראשון לעבודות כפייה במחנות העבודה. יהודים רבים נמלטו מרוע הגזירה לכפרים הערביים ולמדבר. במחנות העבודה היה מחסור גדול במים, מזון ותנאי סניטציה בסיסיים.
מחנה סידי עזאז
תנאי מחיה קשים בלב המדבר, עבודות סלילת כבישים תחת השמש הקופחת.
בוקבוק
מחנה עבודה קרוב לקו החזית, חשופים להפצצות ולמחלות.
"הלחם היה מעורב בחול, המים היו מלוחים, והמלקות היו מנת חלקנו היומית. אבל הרוח לא נשברה." — מתוך יומנו של יוסף דעדוש
ג'אדו: הגיהנום עלי אדמות
הכוחות הגרמניים החליטו, בהתאם לדוקטרינה הנאצית, להגלות את האוכלוסיה היהודית בלוב לאירופה. ממסמך הפקודה להשמדת יהודי לוב נכתב שבתחילה יתחילו עם יהודי בנגאזי שהם מעטים ולא מעורים בכלכלת המדינה, ולאחר מכן ימשיכו עם יהודי טריפולי.
יהודי קיריניקה, שנתפסו על ידי כוחות הציר כ"גייס חמישי", פונו מיד מקו החזית למחנה הריכוז ג'אדו — מחנה ששכן בלב המדבר, אליו הוגלו 2,600 מיהודי קיריניקה.
היהודים שוכנו בביתנים ארוכים בצפיפות רבה, כ-300-400 איש בכל ביתן, כאשר בין משפחה למשפחה הפרידה שמיכה. מים חולקו במשורה במשך שעתיים ביום, והמזון שחולק היה מועט ומקולקל — הלחמניות שחולקו מדי יום היו מתולעות.
"הגענו לגיהינום על אדמות"
— מתוך יומנו של יוסף דעדוש, עם הגעתו למחנה לאחר חמישה ימי מסע
562 נשמות נותרו שם, קבורים בחולות המדבר, עדות שותקת לאכזריות האדם.
ברגן בלזן
כ-210 יהודים מלוב בעלי נתינות זרה הובאו למחנה הריכוז ברגן בלזן בשנת 1944. להלן רשימות שמיות של יהודי לוב שנכלאו במחנה, כפי שתועדו ברשומות הנאציות.
ועידת ואנזה: הפתרון הסופי
בוועידת ואנזה (20 בינואר 1942) התקבלה ההחלטה על אופן ביצוע הפתרון הסופי — התוכנית להשמדת יהודי אירופה, תוך תיאום בין כל זרועות הממשל הנאצי. במסמך מפורטים סך היהודים בכל מדינה ומדינה. יהודי לוב כלולים ביהודי איטליה.
מסמך ועידת ואנזה — יהודי לוב כלולים ברשימה
השחרור
ההכרעה בקרב אל עלמיין, שבו מונטגומרי הביס את צבאו של רומל ושעט במהירות לעבר תוניסיה, כאשר בדרך צבאו משחרר את מחנה הריכוז ג'אדו, מטפל באסירים ומשחרר אותם אט אט בחזרה לבנגאזי.
החייל היהודי משה מוזנסון
עדות החייל היהודי
"לכשהופעתי ברחוב היהודים הקיפוני המוני אנשים. יהודים הבחינו על המכונית במגן דוד, נתרגשו ורצו לנשק ממש את ידי. זקן אחד תקע לי את ידו ואמר, כשהוא גוחן אלי: ברוך שחלק מכבודו לבשר ודם! ברוך הבא מציון!" — משה מוזנסון, חייל יהודי בצבא הבריטי
פרעות ועלייה
פרעות 1945
ב-4 בנובמבר 1945 החלו בפרעות ביהודי לוב שבהן רצחו, שדדו, אנסו ובזזו מכל הבא ליד. מחיר הדמים לאחר 4 ימי פרעות, שבהם הצבא הבריטי העלים עין, היה 133 יהודים שנרצחו.
העלייה הגדולה
בין השנים 1948-1952, כמעט כל הקהילה עלתה ארצה והותירה בלוב גרעין קטן של יהודים בעיקר בעיר טריפולי.
העלייה הבלתי ליגאלית
עוד לפני קום המדינה, צעירים רבים חצו גבולות והפליגו בסירות רעועות כדי להגיע לחופי ארץ ישראל.
מורשת חיה
היום קיים מוזיאון המספר את מורשת יהדות לוב באור יהודה, וקיימות 2 אנדרטאות לזכר היהודים שנספו בשואה — באשדוד ובתל חדיד.
